אני חושב-"לצפות בחושב"- חלק ב

החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לשחרר את עצמינו מהמחשבות שלנו, זוהי החירות האמיתית היחידה שלנו.

איך????

כאשר המחשבות עולות (מתי הן לא עולות ?) נקשיב לקול המפטפט בראשנו ככל שנוכל.

הכוונה היא כשהראש שלנו מתחיל לטחון, פשוט לשים לב לכך כאילו לצפות בזה מהצד, לשים לב לדפוסי החשיבה שחוזרים על עצמם, מחשבות טורדניות לעיתים באותו אישיו שחוזר על עצמו במופעים שונים, ממש תקליט מקולקל שמתנגן שוב ושוב בראש,

ממש רק לשים לב לכך בהתחלה , לזהות מתי זה מופיע,

עם המחשבות בדרך כלל אנחנו מקבלים עוד "מתנה" וזה השיפוטיות , שיפוטיות כלפי עצמינו , כלפי הסובבים אותנו, מיקס של כ מחשבות ורגדות שליליים.

ככל שנתרגל את 'הצפייה מהצד' במחשבות שלנו ננסה לגרש את השיפוטית ובליל הרגשות השליליים , ובשפה המדידטיבית ללא שיפוטיות ומשוא פנים.

זוהי התחלה של תהליך השחרור הנובע מעצם ההכרה שאנחנו איננו "הדיבוק החושב"

זו רמת מודעות גבוהה שמבינה שמעבר למחשבות יש מרחב עצום של אינטליגנציה שהמחשבות שלנו הן רק חלק זעיר ממנו.

כאשר נקשיב למחשבות שלנו כצופה מהצד יכנס מימד חדש לחיינו , מימד של נוכחות עמוקה ומודעות עצמית שהיא מעבר למחשבות. בתחילה ההפוגות בחשיבה יהיו לשניות בודדות ובהדרגה משך הרצף החשיבתי יקטע לפירקי זמן ארוכים יותר ואז נחוש סוג של דממה ושלווה מסויימת.

זוהי תחילתה של חווית המצב הטבעי של כולנו ושל תחושת האחדות עם ההוויה העצמית שלנו שלרוב מוסתרת על ידי מסך עבה של מחשבות. רגעי הנוכחות המבורכים הללו מגבירים את תדירות הרטט של שדות האנרגיה המעניקים חיים לגוף.

וכך קורה!!

המשך יבוא בחלק ג'