Search

מקום נמוך כדי להיות במקום גבוה

wake up call
Apr 4, 2017
2 min read

.לפעמים נורא קשה לכתוב

התחלתי לכתוב ב-2 לנובמבר (2016) והיד קפאה על המקלדת. זה היה כואב מידי לכתוב! ב

חמישה חודשים היו צריכים לחלוף כדי שהיד תפשיר איכשהו על מקלדת והאותיות יהפכו למילים וכשבעצם הרוב עדין לא נכתב.

צריך לרדת למעמקים, נמוך נמוך, ממש נמוך, להיות חבולה, פצועה ובעיקר פגיעה. לחוש על בשרך, איך בהינף של רגע החיים מתהפכים, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. לתפוס את עצמך, להבין את הטמטום של עצמך, האמונות המגבילות של עצמך, להיות עיוורת למה שכל כך היה ברור מבחוץ. לחשוב, שאת חיה נושמת , נמצאת במקום בטוח, איפה שנראה לך הכי הגיוני להיות בו בטוחה כשבעצם כל תא ותא בגוף שלך קורא לך להתעורר, לפקוח את העניים לראות הרשעות, הביזוי, הגועל שבתוכו רחצת ולא היה לך מושג!!. לא מדובר על יום אחד , או חודש, או שנה אלא הרבה שנים, כמעט עשור. ר

מאחורי גבך חדר אדם למרחב הפרטי האינטימי והמקודש שלך, מישהו שלא ידעת עליו שלא בקשת אותו ולא הזמנת אותו, והוא יודע עליך את הפרטים הסודיים והאישיים ביותר בחייך, אדם לא טוב , בנאדם רע, חסר מצפון שעושה שימוש ציני ומכוער בכל בדל ופיסה מחייך האישיים, מכניס רעל ושטנה, אינו מחמיץ הזדמנות לבזות אותך שוב ושוב!!!! כשכל זה עטוף בעטיפה שנקראת " החברה הכי טובה שלי" י

אנחנו מלאי תוכניות לחיים, אני רוצה לעשות כך וכך. אבל "ליקום יש תוכניות משלו". אימרה כל כך נדושה וכשהיא פוגשת אותך היא כל כך מדוייקת. ברגע אחד החיים מתהפכים 180 מעלות. ואז יש את ההלם , תחושת אשמה, פספוס, ולאחריו ההתמודדות, להשאר או לעוף להתמודד או לוותר, לתקן או לשבור, לקחת אחריות או להשליך. במקום לחפור או לתת לראש לעבוד, הבטן עושה את שלה יום אחרי יום. החיים מלאי הפתעות, משברים וחוויות, בכל פעם אני נדהמת מחדש מהאווילות, העיוורון והאמונות של עצמי.